Category Archives: ספרים

הסולאריסט

 בשנת 1983 כתב מבקר ספרות אמריקני שאם סטניסלב לם לא יזכה בפרס נובל לספרות עד סוף המאה ה-‏20, יהיה זה רק משום שמישהו ילשין לשופטים שהוא כותב מדע בדיוני.  לם לא זכה בפרס נובל (אף כי רבים המליצו על מועמדותו), אך הוא זכה להערכה רבה של עשרות מיליוני קוראים נאמנים בכל רחבי העולם, ובמיוחד מחוץ לארה"ב. רבים ראו בו את אחד מגדולי הסופרים במחצית השניה של המאה ה-‏20, וההערצה לכתיבתו המקורית, השנונה, העמוקה ורבת הרבדים חרגה הרבה מעבר לחוגי חובבי המד"ב המוצהרים.

לם הלך לעולמו בגיל 84 ב-‏27 במרץ בעיר קרקוב בפולין, בה בילה את רוב שנותיו אחרי מלחמת העולם השניה (הוא נולד בעיר לבוב, שהיתה שייכת לפולין לפני המלחמה ואשר נמצאת כיום בשטחה של אוקראינה). עם לכתו איבדנו, ללא ספק, את אחד מענקי ספרות המדע הבדיוני, ואת אחד המוחות המבריקים של עשרות השנים האחרונות.

אילו התבקשתי להמליץ על ספר אחד ויחיד לאדם שלא קרא (ואולי גם לא יקרא יותר) ספרות מדע בדיוני, הייתי בוחר ללא ספק ב"סולאריס", ספרו הנודע ביותר של לם, שתורגם ל-‏41 שפות. "סולאריס" יצא לאור בפולין בשנת 1961. אחרי שתורגם לאנגלית, כתב עליו הסופר והמבקר הבריטי בריאן אולדיס כי זהו אחד הספרים הגדולים של העשור, וזאת על אף שהתרגום האנגלי של הספר היה רחוק מאד משלמות, בלשון המעטה. למעשה הוא תורגם מכלי שני – מהתרגום הצרפתי, ולא מעט משפטים ואף קטעים חשובים (וקשים לתרגום) אינם מופיעים בו כלל. עובדה מצערת זו התבררה לי כאשר בשנת 1980 תרגמתי את הספר מפולנית, תוך שאני פוזל במקביל אל התרגום האנגלי. (הספר יצא לאור בגרסתו העברית הראשונה בהוצאת "היפריון" ו"מועדון קוראי מעריב" ב-1981. מהדורה מחודשת הוצאה לאור ב-2003, בהוצאת "כתר").

את "סולאריס" קראתי לאחר שראיתי את גרסתו הקולנועית הראשונה, זו של הבמאי הרוסי אנדריי טרקובסקי, משנת 1972. כמו רבים אחרים נשביתי בקסמו המהפנט של הספר, בשימוש המתוחכם בשפה ובדמיון לתאור מהמם של עולם זר ומוזר במידה קיצונית, תוך תהיה על מגבלות היכולת האנושית לחקור, להבין ולקיים תקשורת עם ישות תבונית  לא-אנושית, זרה ומוזרה עד אימה – האוקיינוס החי של סולאריס. תוך כדי נסיונות, פתטיים כמעט, לחקור את האוקיינוס המסתורי, נחשפים החוקרים האנושיים לדברים המפחידים באמת – השדים החבויים בנפשם הם. אלה רודפים אותם פיסית ממש, כשהם לובשים צורה גשמית בהתערבות כוחותיו הבלתי מובנים של האוקיינוס. הסיטואציה הזאת, בנוסף להיותה בסיס לעלילה מרתקת, איפשרה ללם לומר אי-אלו דברים (סרקסטיים למדי, כדרכו), על נפש האדם ופחדיו, על טבעו של המחקר המדעי, ועל התכלית (או היעדר התכלית) של הכמיהה למגע עם תבונה חייזרית. מרכיבים מרובי-רבדים אלה, בשילוב שימוש וירטואוזי בשפה ובדמיון, עושים את "סולאריס" למשהו הקרוב מאוד לספר מד"ב "מושלם" – בהנחה שיש דבר כזה. ועוד לא הזכרתי רבדים תרבותיים, פסיכולוגיים ולשוניים נוספים, הקשורים קרוב לוודאי לשורשים היהודיים של לם. על אלה אפשר ללמוד מסקירותיו המאלפות של אברהם יוסף (העוסקות במכלול יצירתו של לם), "פשר סולאריס", "לם הארוטי" ו"הגלוי והנסתר ביצירות סטניסלב לם" שפורסמו באתר האגודה הישראלית למדע בדיוני.

 

"סולאריס" – גרסת 2003 (הוצאת "כתר")

 

"סולאריס" – גרסת 1981 (הוצאת "היפריון")

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לם לא אהב במיוחד את העיבוד הקולנועי של טרקובסקי ל"סולאריס", ואל הגרסה הקולנועית החדשה של סודרברג (מ-‏2003) התייחס בלגלוג, תוך שהוא טורח לציין שאין לו כוונה לצפות בסרט. באתר האינטרנט של לם (המנוהל ע"י בנו תומש בפולנית ובאנגלית) הוא סיפר שקרא בעיתון "ניו-יורק טיימס" שהסרט של סודרברג הוא "סיפור אהבה הממוקם בחלל החיצון". "למיטב ידיעתי," הגיב לם באירוניה אופיינית, "הספר לא הוקדש לבעיות ארוטיות של אנשים בחלל החיצון…", ובהמשך הדברים כתב: "…כמחבר 'סולאריס' אני חוזר ומציין שרציתי רק ליצור תמונה של מפגש אנושי עם משהו שבוודאי קיים, אולי באופן רב-עוצמה, אך שאינו ניתן להמרה למושגים, רעיונות או דימויים אנושיים. אשר על כן קראתי לספר 'סולאריס' ולא 'אהבה בחלל החיצון'."
כאיש בעל ידע רב-תחומי ובעל חשיבה מקורית ויוצאת דופן, לם התארח בכינוסים אקדמיים שונים, כמו למשל הכנס האירופי הבין-תחומי INSTRAT בו לקחו חלק פילוסופים, בלשנים, סוציולוגים, מדעני תפיסה, ועוד. הוא אף היה הלא-מדען היחיד שהוזמן להשתתף בועידה האמריקנית-רוסית הראשונה בנושא אינטליגנציה חוץ-ארצית (CETI), בשנת 1971. בעשרים השנים האחרונות מיעט לם לכתוב סיפורת, והתמקד בכתיבת ספרי הגות, מאמרים ומאסות בנושאי פילוסופיה, חברה ועתידנות. באתר האינטרנט שלו הרבה להתבטא בענייני דיומא, תוך שהוא מביע מדי פעם ביקורת מושחזת על ארועים פוליטיים (זכור לי שאחרי פיגועי הטרור של ה-‏11 לספטמבר 2001 במגדלי התאומים והפנטגון העיר לם שהוא לא יתפלא אם נשיא רוסיה פוטין "הרביץ בסתר ריקוד קוזצ'וק קטן בקרמלין").

לם לא העריך במיוחד, אם להתבטא בעדינות, את המד"ב האמריקני, והיה ביקורתי למדי כלפי הז'אנר כולו. בשנות השבעים הוא כתב מאמר שבו כינה את ז'אנר המד"ב בשם "מקרה אבוד עם יוצאים מהכלל". בתואר "יוצא מהכלל" בין היוצרים האמריקניים התכוון לם לפיליפ ק. דיק, הסופר האמריקני היחיד שאותו העריך הערכה רבה (דיק עצמו, כנראה בהשפעת מחלת נפש, כתב מכתבים ל  FBI ובהם טען שסופר בשם לם כלל אינו קיים והוא המצאה של קבוצות מרקסיסטיות חתרניות המשתמשות במד"ב כדי לחדור למוקדי השפעה בארה"ב). פרשיית יחסיו של לם עם אגודת סופרי המד"ב האמריקניים, SFWA , היא סיפור בפני עצמו, ולו שתי גרסאות סותרות. ב-‏1973 העניקה האגודה ללם חברות כבוד, וכעבור שנים אחדות ביטלה אותה. עד כאן יש הסכמה על העובדות. אין הסכמה באשר לסיבות לביטול החברות. לפי טענה אחת, בה החזיק לם עצמו, חברותו בוטלה בשל ביקורתו הקטלנית על המד"ב האמריקני. לפי הגרסה הרשמית של SFWA, חברות כבוד באגודה מוענקת לסופרים שספריהם אינם מוצאים לאור בארה"ב. לאחר ש"התגלה" שאחדים מספריו כן פורסמו בארה"ב, התברר שהוא אינו זכאי עוד ל"חברות של כבוד", והוא יכול כמובן להרשם כחבר רגיל אם ישלם את דמי החברות. לם ראה בכך פגיעה בכבודו וסרב. מהי הגרסה הנכונה? אולי יש בשתיהן משהו מן האמת – תערובת של כבוד פולני ודוגמטיות אמריקנית.

ההומור המושחז של לם בא לידי ביטוי יותר בספריו האחרים אבל לדעתי סממנים שלו מצויים גם ב"סולאריס", במיוחד בתאור תולדות המחקרים על האוקיאנוס המסתורי, הנראה פה ושם כקריקטורה של המחקר המדעי (או שמא תאור נאמן שלו?), כשם שיצירי האוקיאנוס הם קריקטורות (או שמא העתק נאמן?) של מחשבות אנוש מודחקות. הומור פרוע יותר מצוי בשפע בסיפורי איון טיכי, הטייס פירקס, וכמובן במעשיותיהם של הצמד המופלא טרול וקלפציון. אלה מגיעות לשיאי ההומור הגרוטסקי באסופת הסיפורים הנהדרת "הקיבריאדה", שם מגחך לם על פנים רבות של הסכלות האנושית, כמו נתיב היסורים של המרדף אחר אושר עילאי.

הייתי יכול לסיים רשימה זו באומרי שכעת ימשיך לם מן הסתם לגחך על סכלותנו ממרומים, אבל אמירה כזאת בוודאי לא היתה מוצאת חן בעיניו. הוא היה רחוק מאד מאמונות דתיות או מיסטיות למיניהן, והתייחס בביטול לכל אמונה לא רציונלית (סיבה נוספת לחיבתי הרבה אליו). בתשובה לשאלה של גולש ("אינטרנאוט" בלשונו של לם) באתר האינטרנט שלו בנוגע לאמונה בעולם הבא, כתב לם כך: "למרות שיש כאלה שרואים בי סופר מד"ב, אני רציונליסט ובו בזמן ספקן נורא. אינני מאמין במשולשי ברמודה או בעב"מים, וגם לא בטלפטיה ופסיכוקינזיס, בחיים רוחניים של צמחים ובעוד אלפי הבלים המצויים בספרות זו. אם אי-פעם כתבתי משהו על אלה בספרי, זה היה רק בהקשר אבסורדי-הומוריסטי. אינני מאמין גם בחיים לאחר המוות, כיוון שאין על כך ולו שמץ של ראיה מדעית".
על כן, לסיום, אציין רק שאף כי רבות מיצירותיו של לם תורגמו לעברית, עדיין יש רבות שטרם תורגמו ואשר ראוי שיתורגמו. לדוגמה, הספרים "קול אדוניו" ו"פיאסקו" (הרומן האחרון שכתב), או קובץ הסיפורים "המסכה".

לא נותר אלא לקוות שיקום במהרה יורש ספרותי מסדר הגודל של ענק כמו לם, שהרי, כפי שנכתב בשורה האחרונה של "סולאריס", "…טרם חלף זמנן של נפלאות האימה".

 

פורסם (בשינויים קלים) באתר האגודה הישראלית למד"ב ופנטסיה.

לקריאה נוספת: סקירה על ספרי לם מאת רמי שלהבת.

 

"פיאסקו" (הרומן האחרון של לם) – גרסה צ'כית

 

"הקיבריאדה" – גרסה יפאנית

 

יוליוס ווערן בווארשא, תרל"ח

בשנת 1864 כתב ז'ול וורן את ספרו "מסע אל מרכז כדור הארץ" – סיפור מרתק על שלושה הרפתקנים היורדים אל תוך לועו של הר געש רדום באיסלנד, ומגיעים אל חלל שבתוך כדור הארץ. במסעם עוברות עליהם הרפתקאות שונות ומשונות, לרבות היתקלות עם דינוזאורים חיים ששרדו, באורח פלא, במעמקים.

14 שנים מאוחר יותר, בשנת 1878, תורגם הספר מצרפתית לאנגלית וזכה לפופולריות רבה, כמו יתר ספריו של וורן. הדבר המעניין הוא שבאותה שנה בדיוק תורגם הספר גם ללשון הקודש! כותרת הגירסה העברית היתה "בבטן האדמה", היא תורגמה ע"י ישראל זאב בן-נפתלי שפערלינג, ויצאה לאור בבירת פולין וורשה (או "ווארשא", ככתוב בספר), ב"דפוס ר' חיים קעלטר נרו יאיר", שנת תרל"ח לפ"ק".
לא היה זה דבר של מה בכך, באותם הימים. אברכי יהדות פולניה הכירו את השפה העברית, אם בכלל, רק מכתבי הקודש. שפת הדיבור היומיומית שלהם היתה יידיש ופולנית. ופתאום – סיפורי הרפתקאות פנטסטיים ("במצולות ים" של וורן ראה אור זמן מה לפני כן), מסופרים בשפת התלמוד וסידור התפילה. כדי להקל על הקריאה, כל המילים הלועזיות נכתבו בתעתיק יידישאי (למשל, גיאולוגיה היא "געאלאגיע". להזכירכם: ביידיש האות ע' משמעותה E, והאות א' היא בדרך כלל O). בנוסף, הרבה מונחים מדעיים לועזיים מוסברים בהערות שוליים (בכתב רשי!), או מתורגמים, משום מה, לרוסית. הסגנון נמלץ להחריד וארכאי, במושגי היום כמובן. כל זה עושה את הקריאה בספר כיום למשעשעת ביותר, אם כי מייגעת למדי. יתרה מזאת, נרמוז כאן עבודת התרגום לא היתה רק תרגום – כפי שיובהר בהמשך.
הנה כמה דגימות, להנאתכם. קודם כל, הכיתוב בשער הספר (מומלץ לקרוא את זה בקול רם, באוזני מאזין שלא יודע על מה מדובר):

 

                                          בבטן האדמה
"ידיעות געאלאגיות ונפלאות מפעולות הטבע בחיק הארץ פנימה, מעולפות בסיפור נחמד אף נעים, מנסיעה אל מרכז הארץ דרך תעלות הררי געש מוריקי אש (וואלקאנישע קראטערע).
יסודן בשפת צרפת, ונעתקו חפשי לשפת עבר צחה וקלה לתועלת צעירי עמנו שוחרי ההשכלה."

איור זה, כמו הבאים אחריו, לקוחים מהמהדורה הצרפתית המקורית של הספר (1864)

רבני יהדות פולין של שנת תרל"ח לא התלהבו, מן הסתם, מביטול תורה בצורת התעסקות בהרפתקאות דמיוניות של איזה גוי צרפתי, מה גם שהיה בהן אולי שמץ של ידע מדעי שעלול להביא לכפירה בעיקר, חלילה. אולי בגלל זה כלל המו"ל בהקדמתו לספר את הקטע הבא:

"מה נעים לי החזיון הזה אשר תחז עיני למשוש לבי, הוא ספר כתב איש יקר, ידידי המשכיל המפואר הולך בישרו, הר"ר ישראל זאב שפערלינג נ"י, אשר העתיק מספר הצרפתי "יוליוס ווערן", ואחרי אשר נסה כוחו להוציא לאור מחברת אשר קרא לה "במצולות ים", החליף כוחו להוציא לאור ספר שני בשם "בבטן האדמה". וגדול יהיה כבוד הספר השני מן הראשון, כי בינה יתירה נוספה להמעתיק לברר ולצרף העתקתו, ללטוש ולמרט כל ניב וכל מבטא עד אשר שוה פניו ביתר שאת, לפי טעם רוב הקוראים אשר להם טוב טעם."

ועכשיו שימו לב להמשך הדברים, וחישבו מה מסתתר מאחוריהם:

"יהי שם המעתיק מבורך, על אשר לא נגע בדברים הנוגעים ברומו של עולם הנשואים על כנפי כרובים, דברים השורטים שרטת באחת המפלגות אשר בעם, דברים הגוזרים על ימין או על שמאל! אשריך ידידי כי בחרת לך אורח ישרה שהיא תפארת לעושה ותפארת מן האדם! ברוך אתה וברוך טעמך כי לך חך לטעום מה טוב ומה אהוב ונחמד לאיש ואיש. ומי יתן והיה לבב מרבית סופרי עמנו בית ישראל לכתוב עברית דברים מועילים ונעימים, כי אז תוסיף שפת קדשנו לחדש כנשר נעוריה בכבוד ועוז".

אם כן, המתרגם (כלומר "המעתיק") נזהר מאוד שלא לגעת בדברים שאסור להתעסק אתם, "דברים הגוזרים על ימין ועל שמאל". אנחנו למדים מדברים אלה שהספר עבר עיבוד וצנזורה, כדי לא לגרום "שרטת באחת המפלגות אשר בעם". כלומר, השכלה ו"ידיעות געאלאגיות" זה נחמד, אבל עד גבול מסוים!
אפשר להבין גם ש"במצולות ים" (הלא הוא "עשרים אלף מייל מתחת למים") עבר ככל הנראה קיצוץ אכזרי לכדי "מחברת". יחד עם זאת, הרצון להעשיר את השכלת הנוער היהודי של הימים ההם, יחד עם השאיפה לחדש את השפה העברית, ראויים לציון.
ומה אומר "המעתיק" עצמו, ישראל זאב בן נפתלי שפערלינג? הנה קטע מדברי ההקדמה שלו:

"התקוה תשעשני, כי צעירי עמנו ימצאו בספר הנוכחי תועלת משנה: א) ירוו נחת ועונג מנעם הספור הנפלא הזה, ב)ובעת ועונה אחת יאספו אל קרבם ידיעות נפלאות בדרכי הטבע אשר מעולם לא שערון, יען כי הספור הזה מכיל בקרבו ידיעות רמות ונשגבות בחכמת הגעאלאגיע… היערות והצמחים, הקיטורים והאדים, העלעקטריציטאט ותוצאותיה (כמו מאורי אור, רוחות וסערות, ברקים וחזיזים) אשר תכיל הארץ בקרבה…"

(ותארו לכם שאתם מקבלים את "חשבון העלעקטריציטאט" לחודש אפריל, מחברה שעובדיה מקבלים "עלעקטריציטאט חינם"…)
אחרי כל ההקדמות המאלפות הללו, אתם בטח סקרנים גם לקרוא משהו מהסיפור עצמו. אז הנה קטע או שניים, שבוודאי ישאירו טעם של עוד.
בקטע הבא (המצוטט כאן עם השמטות אחדות) מוזכרת לראשונה התכנית לרדת למעמקי האדמה דרך לוע הר הגעש:

"…לפני ימים אחדים שלח לי רעי אויגוסט פעטערמאנן מלייפציג מפת איסלאנד. לך נא אל שדרות מכתבי, וקחנה לי משם מתחת לאות Z."
ואלך ואקחה.
…..
"פקח נא עיניך וראה", ענה דודי ואמר לי, "ראה שם על שפת אדמת איסלנד מערבה העיר 'רייקיאוויק', היא בירת הפלך – התראה? עתה ראה נא פה אחרי הפיארדען (אשדות הים) הרבים, התראה? בערך 65 מעלות ברוחב העולם, התראה?
"רואה אנוכי: כתבנית חצי-אי, ועליו הר לעומת הים."
"נחמד ונעים! היטבת לראות! הוא הוא 'סנעפפעלס'."
"סנעפפעלס?"
"אמנם כן, רעי, הוא ולא אחר. ההר סנעפפעלס גבוה חמשת אלפים רגל, ויצטיין מכל ההרים אשר על חצי האי הלזה. אבל עד מהרה יצטיין ההר הזה מכל ההרים אשר על פני כדור הארץ…"
"ומדוע?"
"אם הקראטער שלו יוביל אותנו עד למרכז הארץ!"
….
"אל נא תקצוף עלי דודי, אבל…הלא קראטער הלזה, כבר סתום מהלאווע (חומרים המורקים מההר בעת הוריקו האש) מאבני גיר מנופצות וגם…"

והנה קטע שבו מגלים הגיבורים שרידי חיות פרה-היסטוריות, על חוף ים שבבטן האדמה:

"…המערה הלזו היא כבית אוסף כל צמחי תבל שלפני המבול, עד שתוכל להקרא בשם 'אראנזיעריע'!"
"כן הוא, כן רעי! אבל תוכל להקרא עוד גם בשם 'גן החיות'!"
"גן החיות?!"
"כן הוא, כן אכסעל! ראה נא תחת מדרך כפות רגלינו, התראה? הלא עצמות מפוזרות…
"עצמות?"
"כן אכסעל, עצמות חיתו ימי קדם שלפני המבול!"
ופניתי אני אל לבי ואשים כל מעיני על שרידי ימי קדם אלה. הרכבתם היתה מינעראלית הבלתי נהרסה – משיד המוץ הפאספאר; כל עצם מעצמות ענק אלה דמתה למצבת עץ יבש אשר בעצים הרמים ואקרא להן בשמות הידועים בחכמת הנתוח והצאאלוגיע הקדומה: זאת היא הלחי התחתונה של חית מאסטאדאנט*, ואלו מלתעות החיה דינאטעריוס*, וזאת היא אחת מצלעות חית מענאטעריוס*, ולבי ראה כי בצדק תוכל להקרא המערה בשם גן החיות. העצמות ההן לא הובאו הנה לרגלי שטף מים רבים, כי אם החיות אשר אלה הנה עצמותיהן חיו בזה על חוף הים הנוכחי אשר בבטן האדמה.
ראה, דודי! הנה שלדות (שקעלעטען) תמימות! אבל…"

(למי שלא קלט – "צאאלוגיע" היא, פשוט – זואולוגיה.)
בהערת שוליים המתייחסת לכוכביות שבקטע הנ"ל נכתב, "שמות חיתו קדם שלפני המבול" (בכתב רשי, כמובן).
לפני המבול? המבול המקראי שהיה בערך התרל"ח שנים לפני כתיבת הדברים? האם היה מותר לקוראי הספר "בשפת עבר צחה" ללמוד שה"מאסטאדאנט" ויתר הדינוזאורים חיו על פני האדמה עשרות מיליוני שנים לפני מועד בריאת העולם לפי האמונה הדתית? (לא יכולתי לבדוק את הנוסח המקורי של וורן, אך לא אתפלא אם המילה "מבול" אינה מופיעה שם כלל).

על כל פנים, עם צנזורה או בלי, דפדוף בדפי הספר המצהיבים, בני למעלה מ-120 שנה, עושה חשק לחזור אל ימי הילדות ולשקוע שוב בהרפתקאות המופלאות פרי דמיונו הפורה של "יוליוס ווערן": "עשרים אלף מייל מתחת למים", "מהארץ אל הירח", "סביב העולם ב80 יום", ושאר ספריו הזכורים לטוב, שגם תרמו משהו להשכלתנו: בכולם היו פרטי ידע על טבע ומדע, "מעולפים בסיפור נחמד אף נעים".

המאמר פורסם קודם לכן ב"המימד העשירי", כתב העת של האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה